<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' בכורות</h1>
<h2>דף ג.</h2>
המוכר עבדו לגוים קונסין אותו על אחד עשרה בדמיו ועבד יוצא לחירות ועבד ושפחה כל כמא דלא מטבלין שרי לזבוננהו לגוים.
<h2>דף ט:</h2>
פדיון פטר חמור שמת מותר בהנאה אבל פטר חמור עצמו שמת קודם לפדיונו אסור בהנאה, ואף על פי שפטר חמור אסור בגיזה ובעבודה פדיונו מותר בגיזה ובעבודה, שנ' לא תעבד בבכור שורך בבכור שורך אי אתה עובד אבל אתה עובד בבכור אדם ולא תגז בכור צאנך אבל גוזיז אתה פטר חמור, וכי פטר חמור בר גזיזה הוא אילא זה פדיון פטר חמור.
<h2>דף יא.</h2>
אמ' רב נהמן אמר (אמ') ראבא בר אבוה ישראל שנפלו לו פטרי חמורות מבית אבי אמו כהן פודן ופדיונן שלו.
<h2>דף יא:</h2>
פדיון פטר חמור שמת מותר בהנאה אבל פטר חמור עצמו שמת קודם לפדיונו אסור בהנאה, ואף על פי שפטר חמור אסור בגיזה ובעבודה פדיונו מותר בגיזה ובעבודה, שנ' לא תעבד בבכור שורך בבכור שורך אי אתה עובד אבל אתה עובד בבכור אדם ולא תגז בכור צאנך אבל גוזיז אתה פטר חמור, וכי פטר חמור בר גזיזה הוא אילא זה פדיון פטר חמור.
<h2>דף יב.</h2>
ולא שנא אי פריק ליה או בשה או בעז או ברחלה שפיר דאמי, דתנן אין פודין לא בעיגל ולא בחיה ולא בטרפה לא בשחוטה ולא בכלאים ולא בכוי ולא בכילים, ופרה שילדה מן עז אין פודין בה פטר חמור.
<h2>דף יג.</h2>
וכהנים ולוים פטורים מפדיון הבן ומפדיון פטר חמור ומחיבי בבכור בהמה טהורה דתנן כהנים ולוים לא ניפטרו מבכור בהמה טהורה אילא מפדיון הבן ופטר חמור מאי טעמא בפטר רחם תלא רחמנא.
<h2>דף כא:</h2>
הלוקח בהמה מחבירו ואינו ידוע אם בכירה אם לא בכירה וילדה, רב אמר בכור ודאי ושמואל אמר בכור ספיק ור' יוחנן אמ' חולין ודאין, והלכה כר' יוחנן.
<h2>דף לא.</h2>
כל הבכורות אדם רואה חוץ מבכור עצמו, ובנו ובתו נאמנין להעד על הבכור אבל אשתו לא, וישראל דזבן בכור מכהן מהימן אמומיה.
<h2>דף לב:</h2>
חלבו שלבכור מוכרין אותו לגוים מאי טעמא פסולי המוקדשין כצבי וכאיל כתיב בהו, ומן התורה מותרין לגוים מי הוא רבנן דעשו מעלה במוקדשין בשרו דראוי לאכילה תנא תנא כדי סבירא ליה, חילבו דאינו ראוי לאכילה העמידיהו על התורה.
<h2>דף מו.</h2>
והיכא דאפילא אימיה מיקמיה פטיר מחמש סלעים מי הוא בכור לנחלה האוי.
והילכתא אין אב לגוי אפקורי אפקריה רחמנא לזרעיה דכת' אשר בשר חמרים בשרם וזרמת סוסים זרמתם, והילכתא בנך מישראלית קרוי בנך ואין בנך הבא מן הגויה ומן השפחה קרוי בנך אילא בנה.
<h2>דף מז.</h2>
לויה שילדה בנה פטור מחמש סלעים דכתיב כל פטר רחם בישראל בישראל ולא בלויה. ואף על גב דאיעבר מישראל בפטר רחם תלא רחמנא, דאמ' ראבינא אמ' לי מרי מר הילכתא כותיה דרב והילכתא כותיה דרב חיסדא והילכתא כותיה דעולא והילכתא כותיה דרב אדא בר אהבה ואליבא דמר בריה דרב יוסף, הילכתא כותיה דרב דמספקא ליה בלוי אי איקרו עם אי לא איקרו עם לא מיהב יהבינן ליה מתנות ולא מישקל שקלינן מיניה, הילכתא כותיה דרב חיסדא דאמ' המזיק מתנות כהונה או שאכלן פטור מילשלם, הילכתא כותיה דעולא דכי אתא עולא אמר יהוב מתנאתא לכהנתא אלמא קא סבר ונתן לכהן ואפילו לכהנת, הילכתא כרב אדא בר אהבה לויה דאמרנן.
בת ישראל בתולה דאיעבר מיגוי או מיעבד וילדה זכר לכשיגדיל אותו הבן חיב לפדות את עצמו, דקא אמרינן אמ' רב פפא בדיק לן ראבא כוהנת שניתעברה מגוי מה הוא ההוא ברא כד קאייש מיחיב למיפרק נפשיה או לא, ואמרינן ליה לאו הינו דרב אדה בר אהבה דאמ' לויה שניתעברה מגוי בנה פטור מחמש סלעים, ואמ' לן מי דאמי לויה לית ליה קדושתא כוהנת כיון דאיעברא מגוי נחיתא לה מקודשתה הויא לה כבת ישראל ומחייב ברה למיפרק נפשיה, ומידקא מיבעיא ליה כהנת שניתעברה מגוי מיכלל דפשיטא ליה דבת ישראל שניתעברה מגוי או עבד בנה חיב בחמש סלעים.
<h2>דף מז:</h2>
כהן שמת והניח בן חלל מת האב בתוך שלשים חיב אותו הבן לפדות את עצמו מת האב לאחר שלשים אינו חיב אותו הבן לפדות את עצמו שהרי זכה אביו בפדיונו, ומי שפדה את בנו בתוך שלשים הרי זה אינו פדוי פדאו בתוך שלשים אף על פי שנתן לכהן יחזיר לו חמש סלעים מת לאחר שלשים אף על פי שלא נתן יתן, ומי שלא פדאו אביו והגדיל חיב לפדות את עצמו, ומי שכתב לכהן שהוא חיב לו חמש סלעים חיב ליתין לו אבל אין בנו פדוי עד שיאמר לו הילך זה בפדיון בני, ומי שנתן פדיון בנו לארבעה חמשה כהנים בנו פדוי ואפילו נתן לכהן אחד בארבעה וחמשה פעמים בנו פדוי.
<h2>דף מט.</h2>
וכד פריק ליה מחיב לברוכי תרתין אשר קדשנו במצ' וצו' על פדיון הבן ואחריתי שהחינו וקימנו והגיענו לזמן הזה.
בכור עד דמלו ליה תלתין יומי לאו בר מפרקיה הוא דכתי' ופדויו מבן חדש תפדה, ותאני ראמי בר חמא בתוך שנ' אך פדה תפדה את בכור האדם ואת בכור הבהמה הטמאה תפדה שומע אני אפילו ניטרף בתוך שלשים תלמ' לומ' אך חלק, ואם אית ליה עשרה בכרי מעשר נשי בתולתא מחיב למיפרקנהו.
<h2>דף מט:</h2>
חמש סלעים כמה הויאן דכתי' בערכך כסף חמשת שקלים בשקל הקדש עשרים גרה הוא, וכל שקל כמה האוי תלתה זוזי שש דנג ותלתה כמה האוי להו שיתסר ששדנג ותרי תלתי דהאוו עסרין וארבעה זוזי חיוארי בציר דנקא, אוסיף עליהו חומש דידהו דכל מאן דפריק קדש באעי אוסופי חומש עילויה דכתי' ואם המקדיש יגאל את ביתו ויסף חמישית כסף ערכך עליו וקם לו, כמה האוי חומש דידהו שתות מילבר כל חמשה זוזי שדי עליהו זוזא דהוה להון כולהון עיסרין ותמניה זוזי (ופלגיה) [ופלגא] ופלגיה דדנקא, כללא דמילתא תלתין זוזין דל מינהון חד שש דנג.
